<h1>שו"ת הרשב"ש סימן רפ"ב</h1>
<h2>דף כו.</h2>
ובעצרת צותה תורה שנביא גם כן שתי הלחם משל צבור, וחמץ היו באין כדאיתא במנחות בפרק כל המנחות [נ"ח ע"א], ומשל צבור ג"כ כדאיתא התם. ועצרת הוא זמן פירות האילן שהאילנות הוציאו פרחים וגמלו פרים, לפיכך נביא שתי הלחם כדי שתחול ברכתו יתברך עלינו ויתברכו פירות האילן. והטעם ששתי הלחם מרצין על פירות האילן דאמרי באגדה ומייתו לה בפרק כיצד מברכין [ברכות מ' ע"א] אילן שאכל ממנו אדם הראשון חטה היתה, כך כתבו קצת. אבל העיקר הוא לפי שאין מביאים בכורים קודם עצרת, ואנשי הר צבועים הביאום קודם עצרת ולא קבלו מהם כדאיתא במסכת בכורים [פ"א מ"ג], וכיון שהבאת בכורים שהם משבעת המינים תלוי בשתי הלחם, לפיכך הם מרצים על פירות האילן.
ובחג אמרה תורה לנסך המים כדי להתברך גשמי שנה, לפי שהחג הוא זמן גשמים לפיכך צותה תורה לנסך מים לרצות לפניו יתברך ותחול ברכתו עלינו והנסוך לרצות לפניו יתברך, תדע שהרי אדוננו דוד [המלך] עליו השלום נסך המים לפני השם [ש"ב כ"ג]. והכונה בכל זה שאנו צריכין לתבואה ולפירות האילן ולגשמים, וכל אחד זמנו קבוע, לפיכך אנו מקריבין לפניו יתברך שלשה דברים אלו בג' זמנים אלו לרצות על שלשה עניינים אלו, ותחול ברכה עליהם. ועוד שבכל אחד משלשה זמנים אלו נדון בו אחד משלשה עניינים אלו, בפסח על התבואה ובעצרת על פירות האילן ובחג נדונין על המים. השם יראנו נפלאות מתורתו ויאיר עינינו במצותיו אמן.
